החלטה בתיק בש"פ 3803/05

           א.      ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת אהד) מיום 6.4.05 בתיק ב"ש 90401/05 להורות על הארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בתפ"ח 1017/05.

ב.        ביום 31.1.05 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו כתב אישום נגד העורר, המייחס לו עבירת אינוס כלפי נתינה זרה, וכן עבירה של החזקת סם מסוכן לשימוש עצמי. לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 24.1.05 לפנות בוקר, התנפל העורר, בעודו בגילופין ותחת השפעת סם, על המתלוננת ואנס אותה באמצע הרחוב. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב למעצרו של העורר עד תום ההליכים. ביום 6.4.05 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה.

ג.        (1)    בהודעת הערר המפורטת ובדיון נטען, כי אין הראיות נגד העורר בעוצמה המצדיקה מעצרו עד תום ההליכים. הוצגו סתירות נטענות בין עדות העד האובייקטיבית לאירוע, העומדת נגד העורר, ובין דו"חות השוטרים, ונטען כי יתכן שהמדובר במעשה מיני בהסכמה, כי היו שקרים בהודעות המתלוננת הן בקשר לעבודתה והן בקשר לאירוע, כי המתלוננת והנאשם, לפי דו"ח חוקרת פרטית, שהו באותו בית קפה בשעות קודמות לאינוס, וכי כבר בהארכת מעצר נטענה אפשרות שהמדובר במעשה בהסכמה. עוד נטען, כי תחילת המשפט נקבעה לספטמבר 2005, קרוב ל-8 חודשים לאחר האירוע, קרי, דחיה ארוכה. מטעם המדינה נטען,  כי אין כל ראיה ליחסים בהסכמה, ולעורר מסוכנות קשה - שהשכרות תורמת לה - אם אנס בעיבורה של עיר, ועל כך מעיד גם עברו. באשר לשקרי המתלוננת בקשר למקום עבודתה, נטען כי הללו נבעו מהיותה שוהה בלתי חוקית.

ד.        (1)    עיינתי בערר ובנספחיו ובחומר הראיות כולו. בכל הכבוד לטענות המפורטות של הסניגוריה, שלא הותירה אבן לא הפוכה, סבורני כי החלטת בית המשפט קמא עומדת כראוי על מכונה, ואין מקום להתערב בה.

           (2)    אפרט: לא מצאתי סימוכין לטענת ההסכמה. העורר נעצר שיכור כלוט,  ועמו סמים. דו"ח החוקרת הפרטית אמנם מציין כי העורר מוכר לבעלת בית הקפה באיזור וכמותו המתלוננת שאישיותה מתוארת כבעייתית. אך אין אינדיקציה לישיבה בצוותא, והסכמה אינה עולה מחומר אחר ומטענות העורר בזמן אמיתי. הטענה בדבר אפשרות הסכמה הועלתה כהשערה של הסניגוריה בהארכת המעצר ב-24.1.05, אך אין סימוכין אחרים לכך. ברור מדו"ח הפעולה של השוטר בית און שנכתב בזמן אמיתי, ביום 24.1.05 בשעה 03:50, שעה קלה לאחר המעצר, כי היה עליו יחד עם שוטר אחר להרים בכוח את העורר, וכי המתלוננת היתה "היסטרית, צועקת ובוכה" כפי שמאזכר גם הסניגור בהגינותו. הדבר תואם את הודעת העד האובייקטיבי, והיאחזות הסניגוריה ברישום בדו"ח השוטר, כי המדובר במעצר מהיר ולכן לא יכול היה להבחין אם העורר החזיק במתלוננת בכוח,  אינה מכרסמת לכאורה בדברים. אף אם יש סימני שאלה ואף שקרים בדברים שאמרה המתלוננת בקשר למקום עבודתה, וכן סתירות בנושא כסף שטענה לחסרונו בעקבות האירוע, לב הענין הוא האינוס ולענין זה סבורני כי יש די ראיות לכאורה כנדרש על פי הלכת בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 133 (הנשיא ברק). עוצמת הראיות, נוכח הראיה מפי העד האוביקטיבי ומסמכי השוטרים, אינה מותירה מצב של "גירסה מול גירסה".

           (3)    באשר לעילת המעצר, עיקרה הוא מסוכנות העורר. בעניין זה מה שמטה את הכף כדי שלא תישקל במקרה דנן חלופת מעצר, הוא השילוב שבין המקרה דנן - לכאורה התנפלות ברחובה של עיר על אשה ואינוסה, תוך שהעורר כאמור בגילופין ועמו סמים - לבין עברו של העורר. לעורר הרשעה קודמת, בשוד בשנת 2002; השוד היה תלישה בכוח של שרשרת זהב מצוואר אשה, ותלישת תיקה מכתפה. בית המשפט המחוזי בירושלים בגזר דין מיום 9.1.03, התחשב בטענת העורר באשר למעידה חד פעמית, ובאמור בתסקיר שירות המבחן כי הוא "מקבל אחריות על חלקו בעבירה ואף מביע בושה על מעשיו". בית המשפט העדיף את שיקולי השיקום והקל עמו באשר לעונש, בתתו לו הזדמנות לאמץ אורח חיים נורמטיבי, וגזר עליו עונש מאסר קצר, שמתוכו גם תקופה בעבודות שירות. העורר לא ניצל את ההזדמנות שניתנה לו, והגיע עד הלום. אוסיף עוד בצער, כי מגליון הרישום הפלילי של העורר למדתי, כי תיקים לא מעטים שנפתחו לו נסגרו על-ידי המשטרה מחוסר עניין לציבור, קרי, היו ראיות לחובתו, לרבות לא אחת לאחר הרשעתו הקודמת, וכמובן מבלי שאקבע מסמרות הדבר אומר דרשני גם לגבי הגישה האכיפתית.

           (4)    מצאתי עם זאת ממש בטענה כי ההוכחות יחלו רק בספטמבר 2005, כשהעורר במעצר מינואר 2005. עם כל העומס המוטל על בית המשפט, הדבר על פניו משמיע, כי יש סיכוי לא מבוטל כבר מעתה שתתבקש הארכה מעבר לתשעת החודשים שקצב המחוקק בסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים). המדובר בתיק שבו שני עדים "חיצוניים" בלבד - המתלוננת והעד האובייקטיבי - והשאר (20 במספר) אנשי משטרה, שאולי על חלק מהם ניתן להגיע להסכמה כי לא יעידו. אם יחל המשפט בספטמבר, ונוכח אפשרויות מדרך הטבע לדחיה, וכמובן בהעדר הסדר טיעון מדובר בפרשת תביעה, הגנה סיכומים ופסק דין, כמעט אין ספק בכך שתידרש הארכת מעצר מעל תשעת החודשים, וגם לעורר זכויות. אם תחל שמיעת הראיות לפני כן מובן כי הסיכוי לכך יקטן. התביעה מתבקשת לפנות לבית המשפט המחוזי ולבקש הקדמת הראיות. בכפוף לאמור אין בידי להעתר לערר.

ניתנה היום, ל בניסן תשס"ה (9.5.05)

                                                                                                ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   לח התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: